החיים כסרט 

החיים כסרט יום שבת בבוקר. "צריכים לקום" אני ממלמל באוזני האישה שלצידי. "סימה יקרה אנו צריכים לנסוע". "לאן?" היא שאלה מתוך שינה. חשבתי על שאלתה הפשוטה אך הכה מורכבת והבנתי שאין לי תשובה. פשוט, איני יודע להיכן ניסע בבוקר זה.

זה התחיל מספר ימים לפני כן. "החלטתי להעניק לכם מתנת יום הולדת משותפת ולהזמין אתכם לארוחת בוקר בשבת" כך אמר בנימה צוהלת גונן שניר חבר שרכשנו לעצמנו לא מכבר. שמחתי והודיתי לו. "בשעה שמונה ושלושים בשבת ניפגש במגרש החניה של סינמה סיטי ומשם נמשיך" הוא הוסיף.

 מעט הבהרות: סימה, זוגתי לחיים ואני בני אותו מזל. מזל תאומים. היא נולדה בסוף מאי ואני באמצע יוני. אותו מזל והפרש של עשר שנים בינינו. היא גם בלונדינית ותכולת עיניים ואני לא ?. גונן שניר הוא עורך דין שסייע לי לפני כשנה בהליך משפטי לא פשוט מול החברה הקודמת שלי. סייע בהצלחה רבה. משם החלה להיפתח ידידות וחברות אמיצה בינו ובינינו. חברות יפה וטובה.

 נפגשנו במקום שנקבע. גונן הגיע עם אשתו לעתיד. אישה נאה, מרשימה וחברה טובה. התחלנו לנסוע מבלי שאדע אנא מועדות פני. נסיעה בחוסר שליטה מוחלט. גונן כיוון אותי. שוחחנו, נהינו מהנוף המרהיב. תוך כדי הנסיעה הוא ניהל שיחות במושב האחורי. הגענו. הגענו לאחד המקומות היפים בארץ. עלינו במעלה ההר לישוב לוטם. הגענו למסעדה מרשימה ביופייה עם נוף מרהיב. נוף גלילי של ישראל יפה וירוקה.

 הארוחה החלה, לפתע הגיעו אוריה שי ואשתו מתנה. הם הוזמנו על ידי גונן כחלק מההפתעה. זוג חברים טובים שגם אותם הכרנו לא מכבר. ישבנו, אכלנו, שוחחנו. הייתה אווירה טובה ונעימה. אווירה בין חברים. שוחחנו על תוכניות משותפות, על מפגשים נוספים. הפלגנו בשבחי מסיבת יום ההולדת של אוריה, אליה הגענו כל הרביעייה לפני כשבועיים. לביתם המדהים במצפה בגליל.

 מעט הבהרות: אוריה היה החבר של החברה הקודמת שלי. כן, החבר לפני שהייתי איתה ולאחר שהייתי איתה. אני כותב וצוחק: נשמע כמו סרט הוליוודי ?.

בחנתי את המצב. תהיתי ביני לבין עצמי על נפתולי החיים. על מורכבותם ועל מה שהם מזמנים לנו. איך אדם שהיה זר ומושא לרגשות שליליים הופך לחבר טוב. אפילו חבר טוב מאוד שלנו. גם הם יחדיו כזוג אוהב ונעים הופכים לחברים קרובים. איך עורך דין שייצג אותי ( שוב, בהצלחה של מאה אחוזים) יחד עם אשתו לעתיד הופכים לחברים טובים מאוד.

 Never say never הוא קלישאה ששומעים תמיד. אבל, גם קלישאה יכולה להיות נכונה. לעתים, הסתמי או הבלתי מוכר של אתמול הוא החבר של היום. אין רגע דל בחיים.

 ד"ר אבי זלבה